שמירה על מזגני אינפרא-אדום באזורים לחים
הצבת נורת אינפרא-אדום במקום לח – כמו בחדרים לחים או באקווריומים – יכולה לגרום לבעיות. הלחות אוהבת להצטבר על המגעים החשמליים, וכשזה קורה, היא יוצרת “גשר” שדרכו עובר הזרם. זו הדרך שבה נוצרים קצרים חשמליים. זה בוודאי לא מה שאנו רוצים כשאנו רוצים רק לחמם את החדר.
בחירת החומרים הנכונים לבידוד
הטריק האמיתי נמצא ביצירת מחסום בין הרכיב החשמלי לבין המעטפת החיצונית. מעטפת פלסטיקית רגילה אינה מספיקה.
אנו משתמשים בסיליקון איכותי או בחומרי אפוקסי כדי לאטום את החיבורים שבהם החוטים נמצאים במגע עם הצינור הקוורץ. זה יוצר אטימה מושלמת, שמונעת מאדי מים לחדור לחיבורים ולגרום לבעיות.
אני תמיד ממליץ לבדוק את ההתנגדות החשמלית באמצעות מגומטר. עליכם לחפש התנגדות של מספר מאות מגה-אום, אפילו כשהלחות עומדת על 90%. אם האטימה נשברת, הלחות יכולה לחדור בין החוטים החשמליים לבין המעטפת, ואז יש לנו בעיה.
בחירת החומרים והחיבורים לקרקע
לגבי המעטפת, יש לכם שתי אפשרויות: פולימרים לא מוליכים או פלדה לא חלדה שמחוברת לקרקע.
אם בוחרים במתכת, יש לחבר את המעטפת לקרקע. זו דרך להבטיח בטיחות – אם יהיה דליפה, המפסק יפעל מיד, ולא יהיה חשש שכל המערכת תהפוך למוליכה חשמלית.
לגבי החוטים, אנו משתמשים בחוטים בעלי רמת הגנה IP65 או IP67. חוטים עם מעטפת PVC רגילה אינם מתאימים – הם ינשרו לאחר מספר מחזורים של חום וקור. חוטים עם מעטפת סיליקון הם הפתרון הטוב ביותר – הם יכולים לעמוד בחום הגבוה ובאוויר הלח מבלי להיהרס.
האיזון בין חום לאטימה
זו הבעיה הקשה. ככל שהאטימה טובה יותר, כך יש פחות זרימת אוויר סביב החיבורים. זה גורם להצטברות של חום.
אם נעשה את האטימה בצורה קיצונית מדי, ונשכח מהתרחבות החום, האטימה עלולה להישבר כשהחום עולה. זו בעיה שצריך לפתור. צריך שהמערכת תהיה עמידה למים, אך בו זמנית צריך שיהיה מספיק מקום לזרימת אוויר, כדי שהחוטים לא יישרפו.